פסק-דין בתיק עפ"ג 26410-12-10

המערערת, אסתר מיסון, הורשעה בבית משפט קמא, לאחר הודאה במסגרת הסדר טיעון, בעבירות של גניבה ממעביד (ארבע עבירות), קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (ארבע עבירות), זיוף מסמך בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות (ארבע עבירות) וניסיון לגניבה בידי עובד. במסגרת עבודתה כמנהלת חשבונות בנעמ"ת גנבה המערערת מהמעביד סכום של כ- 1.7 מיליון ש"ח וניסתה לגנוב סך של כ- 300,000 ש"ח נוספים. המערערת נידונה ל- 5 שנות מאסר בפועל, עונשי מאסר על תנאי, וכן 20,000 ש"ח קנס או 6 חודשי מאסר תמורתם.

הסנגור המלומד מסכים כי היה מקום להטיל על המערערת עונש משמעותי, אלא שלדעתו היה מקום להטיל עונש מאסר בפועל קל יותר, ובכך מתמקד ערעורו.

המערערת הורשעה על כך שכמנהלת חשבונות נתנה הוראות תשלום לבנקים שונים שבהם התנהלו חשבונות נעמ"ת, להעביר כספים לחשבונה הפרטי. כדי שתוכניתה תצא לפועל היא זייפה חתימות של מורשות חתימה בנעמ"ת. המערערת עשתה זאת במשך כ- 10 שנים.

בית משפט קמא עמד על חומרת המעשים, ובין השאר על סכום הגניבה הגבוה ועל כך שהמעשים נעשו לאורך זמן. נקודה משמעותית נוספת היא השאלה לאן נעלם סכום הגניבה, שאלה שלא ניתנה לה תשובה. מכל מקום, המערערת לא החזירה ולו אגורה שחוקה מהכסף הרב שגנבה. בית משפט קמא התייחס גם לתסקיר שירות המבחן שממנו עלה כי המערערת ממשיכה להסתיר פרטים מהותיים הקשורים לביצוע העבירה גם משירות המבחן וממשיכה בדפוס התנהגות של נושאת סוד. שירות המבחן לא בא בהמלצה לגבי העונש.

השופט קמא ציין כי במוקד מעשיה של המערערת היה בצע כסף, ויש לייחס משמעות מחמירה לאי החזרת כספי הגזלה. באשר לנסיבות לקולא, ציין השופט כי "נקודת האור" היחידה שמצא היא הודיית המערערת במעשיה.

יצוין כי במסגרת ישיבות קודמות בהליך הערעור הורינו, ושבנו והורינו, על עריכת תסקיר מבחן נוסף, וזאת בקבלנו את בקשת הסנגור. בתסקיר הנוסף תיארה המערערת את המצוקה הרגשית שעימה היא מתמודדת לנוכח גזר הדין שניתן בעניינה. המערערת חזרה ותיארה את הקשיים שהייתה נתונה בהם בכל הנוגע לקשר הזוגי עם בעלה, כאשר לדבריה הייתה קורבן לאלימותו של הבעל כלפיה במשך זמן רב. היא טענה שבכסף הנגנב עשתה שימוש לצרכי הבית. עוד מסרה המערערת, כי היא פנתה לעובדת סוציאלית בשירות בתי הסוהר כדי לבדוק אפשרות בקשת סליחה ממי שהייתה האחראית עליה במסגרת עבודתה, וכן ביטאה רצון להשתלב בטיפול במסגרת המאסר כדי לבדוק את המניעים שבבסיס העבירות שעברה.

בהקשר זה יצוין כי מתסקיר שירות המבחן עולה כי המערערת אמורה להשתלב בטיפול אם תימצא מתאימה לכך.

הסנגור סבור כאמור כי יש מקום להקל בעונש. בעניין זה הדגיש הסנגור את נסיבותיה האישיות של המערערת. כמו כן, הגיש הסנגור פסיקה שממנה עולה לדבריו כי הענישה המתאימה למקרה כגון זה שלפנינו, בהתחשב בכל הנסיבות, נע בין שלוש לארבע שנות מאסר, ולמעשה זו הבקשה ששטח בפנינו, להתערב כאמור בעונש המאסר שהוטל.

לעומת זאת, סבורה ב"כ המשיבה כי לא נפלה טעות בתוצאה העונשית שאליה הגיע בית משפט קמא. היבטים מחמירים ביותר יש לנסיבות העבירות במקרה זה. באשר לפסיקה שצוינה ע"י הסנגור, הטעימה ב"כ המשיבה כי העונש שהוטל עולה בקנה אחד עם הפסיקה הנוהגת לגבי עובדי בנק או מוסדות אחרים, שמועלים לאורך זמן ובכספים ניכרים של המעביד. היא ציינה כי אין בעניין זה "מתמטיקה" מדויקת, וכך יתכן שלגבי מקרה שבו נגנבו כספים רבים יותר יוטל עונש כמו שהוטל במקרה זה, אך גם במקרים שבו נגנבו כספים בשיעור פחות בהרבה - יוטל אותו עונש. כל מקרה לנסיבותיו, ומכל מקום, לא נפלה בגזה"ד של בית משפט קמא כל טעות המחייבת התערבות של ערכאת ערעור.

לאחר עיון בכל החומר שלפנינו ושמיעת טענות הצדדים, הגענו למסקנה כי יש לדחות את הערעור.

אין צורך להכביר מילים עד כמה הייתה חמורה התנהגותה של המערערת במקרה זה. לאורך שנים ובאופן שגרתי, שבה המערערת וגנבה את כספי נעמ"ת, עד שבסופו של דבר הגיע סכום הגניבה לסך של כ- 1.7 מיליון ש"ח. היו מקרים בעבר שבהם גנבים שנתפסו בקלקלתם השיבו את כספי הגניבה או לפחות את חלקם. ואולם, לא כך נהגה המערערת. השאלה מה עשתה בכספי הגניבה נותרה ללא תשובה, אך בולט הדבר שהמערערת המשיכה בשתיקתה ולא החזירה מאומה מכספי הגניבה. אנו מסכימים לעמדתו של השופט קמא כי לאי החזרת כספי הגניבה יש משמעות עונשית מחמירה.

אכן, סבורים אנו כי העונש שהוטל אינו קל. עמדו גם לנגד עינינו הנסיבות של הודאת המערערת במעשיה. נתנו גם דעתנו לנסיבות האישיות הלא קלות בחייה של המערערת, שעליהן עמד הסנגור, והמוצאות גם ביטוי בתסקירים השונים של שירות המבחן שהוגשו לפני בית משפט קמא ולפנינו. ואולם, סבורים אנו כי מן הראוי היה להטיל עונש מאסר משמעותי על המערערת וסבורים אנו כי העונש שהוטל במקרה זה הוא עונש הנמצא במתחם הסבירות, בהתחשב בכל השיקולים לקולא ולחומרה. נעיר כי גם אם יימצא שבעבר היו מקרים שבהם הוטל אותו עונש מאסר בגין גניבת כספים בשיעור רב יותר או עונש מאסר קל יותר בגין גניבת סכומים בשיעור דומה, הרי שנראה לנו כי צדקה ב"כ המשיבה שאין מקום לעריכת "מתמטיקה" מדויקת בכגון דא, וכל מקרה אמור להתברר לפי נסיבותיו, וכך הדברים אמורים גם במלאכת גזירת הדין. נוסיף ונעיר כי במקרים דומים בעבר, הטילו בתי משפט כעונש נוסף שיעורי קנס גבוהים מאוד או עונשי מאסר משמעותיים תמורתם, וזאת מטעמי ענישה מובנים, רכיב עונשי שלא ננקט במקרה זה, שכן שיעור הקנס שהוטל הוא קטן ביותר.

לאור כל זאת, נדחה הערעור.

<#3#>

ניתן והודע היום י"ז תמוז תשע"א, 19/07/2011 במעמד הנוכחים.